לאחרונה משרדנו נתקל בסוגיה מעניינת הקשורה לאזרח אמריקאי אשר גר עם משפחתו בישראל משנת 2010, אך ביצע "עלייה רשמית" רק בשנת 2022.

רבים מלקוחותינו סבורים כי עמדת הרשויות השונות במדינה היא אחידה בנושאים שונים, וכי עמדת רשות אחת מחייבת בהכרח את הרשות השנייה.
למשל- בהחלט הגיוני להניח שאם משרד הקליטה והעליה העניק תעודת עולה חדש במועד מסוים, אז כמובן שגם מס הכנסה מכיר במועד העלייה החל מאותו המועד. לצערנו, לא כך הדבר בהכרח.

הלקוח הגיע למשרדנו בעודו בטוח כי הנה מתחילות להן 10 שנות ההטבה בתור עולה חדש, אך לאחר בדיקה של העובדות הקשורות לעניין נאלצנו לבשר ללקוח כי בהחלט תיתכן ואף סביר להניח כי עמדת מס הכנסה תהיה שונה במקרה שלו וכי הוא למעשה לאחר תקופת ההטבות שלו!

הסברנו ללקוח כי ראשית מס הכנסה בוחן האם אותו אדם הינו תושב ישראל על פי הכללים החלים מכוח פקודת מס הכנסה, וזאת ללא קשר לתעודת הפלסטיק שקיבל ממשרד הקליטה והעלייה.

על קצה המזלג תושב ישראל הינו מי שמרכז חייו בישראל (מקום ביתו הקבוע, מקום המגורים שלו ושל בני משפחתו, מקום עיסוקו הקבוע, מקום האינטרסים הכלכליים, מקום פעילות בארגונים וכו') וכן קיימת חזקה הניתנת לסתירה לגבי מניין הימים שאותו אדם שהה בישראל (יחיד ייחשב לתושב ישראל אם שהה מעל 183 ימים באותה שנה או מעל 30 ימים באותה השנה ומעל 425 ימים במצטבר בשלושת השנים שמסתיימות בשנה הנבחנת).

בנוסף עמדת רשות המיסים הינה מפורשת ונחרצת וחוזר 01/2011 אף קובע כי המועד בו יש לראות יחיד כמי שהפך לתושב ישראל הינו לפי המוקדם מבין קבלת תעודת עולה או המועד בו יש בית קבע המשמש את אחד מבני המשפחה בישראל.

נרצה להפנות את תשומת לב לקוחותינו לניתוח הבא:

סעיף 3 לאמנת המס בין ישראל לארצות הברית קובע כי תושב ישראל (יחיד) הינו מי שהוא מוגדר כתושב ישראל לצרכי מס הכנסה. במידה ואדם נחשב לתושב ישראל על פי הדין הפנימי בישראל אך גם לתושב ארה"ב לפי הדין הפנימי בארה"ב, קיימים מבחני שוברי שוויון אשר יסייעו לרשויות לקבוע את תושבות היחיד לצרכי האמנה.

המבחן הראשון מתייחס למדינה בו יש לאותו האדם בית קבוע. מה קורה אם יש לאותו האדם הן בית מגורים בישראל והן בית מגורים בארה"ב או לחילופין אין לו בית קבוע בשני המקומות?

המבחן השני הוא מרכז האינטרסים החיוניים- היכן יחסיו האישיים והכלכליים הדוקים יותר.

כאן מגיע החלק הבעייתי- האמנה קובעת כי לגבי אדם שהוא מוגדר כ"עולה" לפי סעיף 35 לפקודת מס הכנסה, רואים את מרכז האינטרסים החיוניים שלו בישראל.

סעיף 35 לפקודת מס הכנסה קובע כי עולה הינו "מי שבידו אשרת עולה או תעודת עולה לפי חוק השבות, תש"י-1950, או מי שזכאי לאשרה או לתעודה כאמור ובידו אשרה או רישיון לישיבת ארעי לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952..".

מצב דברים זה יוצר תרחיש שבו לאדם אשר היגר לישראל, גם אם לא ביצע עלייה רשמית, עלול להיחשב לתושב ישראל לצרכי מס. במידה ואותו האדם נחשב לתושב ישראל על פי הדין בישראל (ולתושב ארה"ב על פי הדין בארה"ב) וכן יש לאותו האדם בית הזמין למגורים הן בישראל והן בארה"ב, האמנה יכול ותקבע כי הוא תושב ישראל וזאת בהתאם לסעיף 35!

הרי כל יהודי זכאי לאשרה, והרי אם אדם היגר לישראל מן הסתם יש לו אישור לישיבת ארעי! כך שבהחלט ייתכן שיושבים ביננו אזרחים אמריקאים הגרים בישראל כמה שנים, וחושבים שהם יבצעו עלייה השנה או אולי שנה הבאה – אך בפועל וללא ידיעתם הם חשופים ל"עלייה כפויה" ואף רטרואקטיבית! משרדנו מתמחה בליווי יחידים אשר רוצים לבצע עלייה וכן במתן פתרונות יצירתיים ליחידים אשר מעוניינים שלא להיות מופתעים מ"עלייה כפויה".