ביום 21 ביוני 2022 ניתן פסק דין בעניין ישראל צימרמן (ת"א 12874-07-19) (להלן – התובע), במסגרתו התקבלה תביעתו לפיצוי כנגד רשות המיסים מכוח חוק איסור לשון הרע, בשל עיקול שהטילה על חשבונו בבנק שלא כדין.

להלן עיקרי העובדות:

במהלך חודש פברואר 2017 קיבל התובע לידיו החלטה בהשגה ונימוקיה לשנת המס 2014 (להלן: "השומה"). התובע הגיש ערעור על השומה בתוך המועד החוקי. על אף הגשת הערעור ועוד טרם חלוף המועד האחרון להגשת הערעור (שכבר הוגש כאמור), הטיל פקיד השומה עיקול על חשבון התובע, בבנק. לתובע נודע על העיקול משיחה טלפונית מהבנק , כמה ימים לאחר שהוטל העיקול, ולאחר שהנתבע פנה לפקיד השומה וזה הבין שמדובר בעיקול שהוטל בטעות, העיקול בוטל.

עיקרי טענות הצדדים:

התובע – הטלת העיקול, גרמה לו לעוגמת נפש, בושה, השפלה ואף הכתימה את הפרופיל הבנקאי שלו.

רשות המיסים – העיקול נעשה בתום לב אגב טעות אנוש, ובוטל לאחר מספר ימים בודדים.

בנוסף טענה כי משנשלח לתובעה הודעת חוב בקשר לשנת 2014, היה אמור להבין שהערעור שהגיש לא נקלט, וכי עליו לפנות לפ"ש כדי להסדיר העניין.

עיקרי פסק הדין:

דבר ראשון ובשורה הראשונה של ההכרעה קובע ביהמ"ש: "הצדדים אינם חלוקים על כך שהעיקול הוטל בטעות, ועל כן יש לקבוע כי מדובר בעיקול שהוטל שלא כדין. משכך, מדובר בעיקול העולה לכדי פרסום לשון הרע".

בעניין טענות הגנה מפני תביעת נזיקין בלשון הרע, נקבע בפסיקה ובספרות כי נדרשים שני תנאים  מצטברים: תום לב וכן עילה מרשימת עילות בחוק, שהביאו לפרסום השם הרע.

בעניינו נקבע כי:

"אין מחלוקת כי מדובר בעיקול שהוטל בטעות, בעת שהיה תלוי ועומד ערעור שהגיש התובע על השומה בכל הנוגע לשנת 2014. משכך, מדובר בעיקול שהוטל שלא כדין, ומכאן שאין תחולה לאף אחת מן ההגנות הקבועות… ממילא, אין מקום ואין צורך לבחון את שאלת תום הלב".

בסוגיית ניסיונה של רשות המיסים להטיל אשמה ואחריות על כתפי התובע, מבקר ביהמ"ש ופוסק:

"סבורני כי ציפייתה של הנתבעת כי התובע יאתר טעויות שנפלו אצלה, יתריע ויפעל לתיקונן, אינה סבירה, לוקה בבלבול היוצרות ומעבירה לכתפי התובע – האזרח נטל שאינו רובץ לפתחו, ודאי בנסיבות המקרה המונח בפני, בהן פעל התובע והגיש את הערעור מטעמו במועד, ואף קודם לכן".

בסיכום הפסק הקצר, ביהמ"ש מקבל את התביעה לפיצוי ללא הוכחת נזק, אך פוסק פיצויים נמוכים יחסית, תוך התחשבות בזמן הקצר בו העיקול היה בתוקף, במכתב התנצלות ששלחה רשות המיסים לתובע ואת חוסר הראיות לטענת התובע כי יחס הבנק אליו הורע בשל העיקול, עד כדי שנאלץ לעבור בנק.

בשולי הדברים:

ראוי כי פסק הדין הקצר אך נוקב של ביהמ"ש ישמש כתמרור אזהרה לרשות המיסוי, שתרסן את כוחה הרב ותפעילו רק לאחר שיקול דעת ותשומת לב.

גם טעות ולו קטנה בהתנהלות כוחנית מול נישומים, עלולה לגרום להם נזק דרמטי וארוך טווח.

נכתב על ידי בועז כהן  וישי חיבה