דמיינו לעצמכם נהג המוצא עצמו לפתע בכביש מהיר וחדש, ללא תמרורים, ללא סימוני נתיבים ועם הבטחה להגיע ליעד בזמן שיא. הוא לוחץ על הגז, נהנה מהחופש, אך כשהוא מגיע לסוף הדרך, הוא מגלה ניידת משטרה הממתינה עם פנקס דוחות עב-כרס. השוטר אינו קונס אותו על מהירות, אלא על כך שלא עצר בתמרור שכלל לא הוצב. עולם המטבעות הדיגיטליים מזכיר במידה רבה את אותו כביש: טכנולוגיה פורצת דרך שרצה קדימה, בעוד הרגולציה מנסה להדביק את הפער באמצעות כלים ישנים. עבור המשקיע הישראלי, המפגש עם רשות המיסים הוא לעיתים קרובות "נחיתה קשה" למציאות בירוקרטית שבה הווירטואלי הופך למוחשי מאוד.

המסגרת הנורמטיבית: נכס או מטבע?

כאן טמונה הבעיה המרכזית. כדי להבין את חובת הדיווח, עלינו לצלוח תחילה את הגדרות היסוד. האם ביטקוין הוא "מטבע" כמשמעותו בחוק בנק ישראל, או שמא הוא "נכס"? רשות המיסים הכריעה בסוגיה זו בחוזר מס הכנסה מס' 05/2018. על פי עמדת הרשות, המבוססת על סעיף 88 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], המטבעות הדיגיטליים אינם נחשבים ל"מטבע" (Currency) אלא ל"נכס" (Asset).

הסעיף קובע במפורש: "נכס – כל רכוש, בין מקרקעין ובין מיטלטלין, וכן כל זכות או טובת הנאה ראויות או מוחזקות, והכל בין שהם בישראל ובין שהם מחוץ לישראל…".

אלא מאי? קביעה זו אינה עניין סמנטי בלבד. אילו היה הקריפטו נחשב למטבע, ניתן היה ליהנות מפטורים מסוימים על הפרשי שער. ואולם, משהוגדר כנכס, כל מכירה שלו – ואף החלפה של מטבע אחד באחר – מהווה אירוע מס החייב במס רווח הון.

מנגנון המיסוי ושיעורי המס

בשורה התחתונה, רוב המשקיעים הפרטיים ימוסו לפי פרק ה' לפקודה. המשמעות היא תשלום מס רווח הון בשיעור של 25% על הרווח הריאלי. המצב זה נראה בלתי הגיוני במיוחד כאשר המשקיע נדרש לשלם מס במטבע "פיאט" (שקלים) על רווח שטרם "יצא" אל חשבון הבנק שלו ונותר נעול בתוך הארנק הדיגיטלי (Unrealized Gains).

יתרה מכך, רשות המיסים הבהירה כי גם המרה של "ביטקוין" ב"אתריום" היא מכירה לכל דבר. למהדרין שבינינו, חשוב לזכור כי יש לחשב את העלות המקורית לפי שיטת ה-FIFO (ראשון נכנס, ראשון יוצא), אלא אם ניתן לזהות ספציפית את יחידת המטבע שנמכרה.

בין "השקעה" ל"עסק" – המבחנים המכריעים

הדיון המשפטי בסוגיה זו הגיע לפתחו של בית המשפט המחוזי בעניין ע"מ 11503-05-16 נועם קופל נ' פקיד שומה רחובות. באותו מקרה, נדון אדם שרכש ביטקוין בתחילת הדרך ומכר אותו ברווחים עצומים. בית המשפט אימץ את עמדת המדינה וקבע כי הביטקוין אינו "מטבע".

בנוסף, יפים דבריה של כבוד השופטת אביגיל כהן בפסקי דין דומים (כמו בעניין תלם), בבואה לבחון את שאלת הסיווג העסקי. אם פעילותו של הנישום מתאפיינת בתדירות גבוהה, שימוש במנגנוני מסחר מתוחכמים או מומחיות מיוחדת, רשות המיסים עשויה לטעון כי מדובר בהכנסה מעסק לפי סעיף 2(1) לפקודה. במקרה כזה, שיעור המס יזנק למס שולי שיכול להגיע עד 50%.

ניתוח ביקורתי של המדיניות והקשיים מול הבנקים

לדעתנו, השלב הראשון בתיקון העיוות הקיים הוא הסדרת "נתיב הכסף". מצב זה נראה בלתי הגיוני במיוחד כאשר המדינה דורשת את חלקה ברווחים (המיסים), אך מנגד המערכת הבנקאית מערימה קשיים בלתי סבירים על הפקדת כספים שמקורם בקריפטו, בטענה של חשש מהלבנת הון.

אך משהסכם כזה או אחר נחתם מול רשות המיסים (כגון במסגרת "נוהל השירות להעברת כספי מיסים מחו"ל"), עדיין נותר הנישום מול שוקת שבורה מול פקיד הבנק. קשה להניח כי הרגולציה תישאר בקיפאון זה לאורך זמן, אך נכון להיום, מדובר במכשול מהותי עבור המשקיע הנורמטיבי.

המלצות מעשיות ונקודות למחשבה

• תיעוד מלא: שמרו את כל ה-Logs של הבורסות וכתובות הארנקים. ללא הוכחת "עלות מקורית", רשות המיסים עלולה לקבוע כי העלות היא אפס ולמסות את כל סכום המכירה.
• דיווח: על פי החוק יש לדווח תוך 30 יום על כל פעולת מכירה. רשות המיסים מאפשרים לאגד את כל העסקאות החודשיות ולדווח עליהן. כלומר, לקוח שמבצע פעולות באופן תדיר ככל הנראה יצטרך לדווח 12 פעמים במהלך השנה. 
• הפסדים: זכרו כי ניתן לקזז הפסדים ממימוש מטבעות כנגד רווחים ממכירת מטבעות אחרים או ניירות ערך (בכפוף למגבלות החוק).

על קצה המזלג, ניתן לומר כי עולם מיסוי הקריפטו בישראל הוא שדה מוקשים, אך כזה שניתן לחצות בביטחה עם המפות הנכונות.

למשרדנו ניסיון עתיר בייעוץ מס בהקשר למיסוי מטבעות דיגיטליים, ייצוג מול פקידי השומה והסדרת כספים מול המערכת הבנקאית. לפרטים נוספים אנא צרו קשר.