מדי פעם אנחנו פוגשים לקוחות אשר עומדים בפני ביצוע השקעה מהותית מסוימת, או שוקלים להיכנס לתחום מסוים של פעילות, כשהכספים המיועדים להשקעה נמצאים בעודפי החברה שבבעלותם, ונשאלת השאלה האם כדאי למשוך את הכספים ולהשקיע "באישי", או לעשות זאת במסגרת החברה.

כמובן שאין תשובה חד משמעית והדבר תלוי במספר גורמים, חלקם לא ידועים במועד ביצוע ההשקעה, ובכל זאת, על הלקוח לנסות ולמצוא את המסלול המתאים ביותר (הכוונה לזול ביותר מבחינתו) מבין כמה אפשריים.

אז להלן כמה כללי אצבע שרוכזו כאן, ויש עוד רבים וטובים:

חד שלבי או דו שלבי, זו השאלה

בימינו הגבולות קצת מיטשטשים, ומה שהיה מקובל כמסלול דו שלבי הפך לאחרונה לחד שלבי, במלואו או בחלקו, על אפו ועל חמתו של בעל המניות ("חברת ארנק"). ועדיין בכל הנוגע להשקעות במישור ההוני (ובמקרים מסוימים אף כשאלו מגיעים לכדי עסק), נשמר עיקרון המיסוי הדו שלבי.

נניח שבעלי החברה נתקל בהזדמנות השקעה הצפויה להניב רווח הון משמעותי. משום מה, יש נטייה אצל רבים מהלקוחות להעדיף משיכת כספי ההשקעה כדיבידנד מהחברה, תוך תשלום המס המתאים, והשקעת היתרה באופן אישי, שהרי רווח ההון באישי ימוסה ב- 30% (כולל מס יסף) בעוד שאותו רווח ברמת החברה ימוסה בשיעור מס אפקטיבי "עד הבית" של 50% (מס חברות ומס דיבידנד).

נניח לצורך הדוגמא שההשקעה צפויה להניב פי 5 על הכסף ובקופת החברה יש 100 שקלים.

השוואה בין שני המסלולים הבסיסיים תוביל אותנו למסקנה שדווקא השקעה במסלול הדו שלבי עדיפה:

הדבר נובע, בין היתר, מכך שסכום ההשקעה גדול יותר (ובהתאם רווח ההון) אם החברה השקיעה  אותו, וכמובן בשל כך שהכסף ממילא היה קיים בחברה ולא הוכנס אליה רק לצורך ביצוע ההשקעה.

וכך, בניגוד אולי לנטייה הראשונית שיש להרבה בעלי חברות- קיימת עדיפות להשקיע באמצעות החברה למרות שמדובר במיסוי דו שלבי, כי בסופו של יום- הנטו בחשבון הבנק גדול יותר.

ואם ההשקעה מיועדת להיות בחו"ל?

נניח שמזדמנת השקעה מעניינת בנדל"ן בדובאי.

במקרה כזה, קיימים כמובן שני המסלולים שתוארו לעיל. אבל קיימת אפשרות נוספת- להשאיר את כספי ההשקעה בחברה הישראלית אך את הרווח עליה להעביר למבנה דליל מס יותר. איך זה מבוצע? החברה הישראלית תעניק הלוואה לחברה שתוקם בדובאי ותוחזק ישירות על ידי היחיד (נניח הלוואה לשנתיים עם 5% ריבית שנתית) אשר תבצע את ההשקעה ותשלם מס חברות של 9% על הרווח.

בתרחיש זה הסכום שיישאר בידי היחיד גדול יותר אף משני המסלולים הראשונים,  זאת מכיוון שגם נשמר סכום ההשקעה (הוא אינו מוקטן בשל חלוקת דיבידנד כמו בתרחיש הראשון) וגם החישוב הדו שלבי קטן יותר בשל שיעור מס החברות הנמוך בדובאי.

מה לעשות עם הפסדים צבורים?

שיקול נוסף שיש להביא בחשבון הוא קיומם של הפסדים צבורים, בין אם אצל החברה ובין אם אצל בעליה.

אם לחברה יש הפסדי הון צבורים כמובן שהדבר מחזק (ואף מכריע) את הנטייה לבצע את ההשקעה במישור החברה.

מנגד, אם לבעלים יש הפסד הון מועבר, תגבר הנטייה לבצע את ההשקעה במישור היחיד. יחד עם זאת, אם אותו יחיד צופה שיהיו לו רווחי הון בעתיד ממקורות אחרים, לרבות שבח מקרקעין, אולי כדאי לשמור את הפסד ההון הצבור לקיזוז כנגד אותם רווחים ממקורות אחרים, ואת ההשקעה הנבחנת לבצע על ידי החברה, שהרי ההחזר "עד הבית" גבוה יותר כאמור.

אם ההשקעה עצמה תימכר בהפסד?

לא כולם תמיד משקיעים מחשבה במועד ההשקעה בתרחיש של הפסד אפשרי, אבל כידוע זה קורה מדי פעם. ואז מה יהיו תרחישי המיסוי השונים?

אם בחברה אין השקעות הוניות אחרות, אזי לא ניתן יהיה לקזז את הפסד ההון ממכירת ההשקעה, וחבל. לעומת זאת, אם היחיד צופה שיהיו לו רווחי הון בעתיד ממקורות אחרים (לרבות שבח מקרקעין), כמובן שהשקעה במישור האישי (ובהתאם הפסד הון אצל היחיד) תשרת אותו נאמנה בקיזוז אותם רווחים.

אם למשל ההשקעה המדוברת היא במניות של חברה כלשהי, אז הפסד ממנה ייחשב להפסד מנייר ערך כמשמעותו בסעיף 92(א)(4) לפקודה. כך, החברה יכולה להשתמש בהפסד ההון אשר ייווצר כנגד רווחים מריביות ודיבידנדים, אם יש לה, מניירות ערך אחרים, סחירים או פרטיים.

היחיד לעומת זאת לא יוכל להשתמש בהפסד ההון אשר ייווצר לו כנגד ריבית או דיבידנד מהחברה שבבעלותו, זאת לאור ההגבלה הקבועה בסעיף לקיזוז הפסד מנייר ערך כנגד ריבית ודיבידנד מחברה בבעלות היחיד (משום ששיעור המס עליהם גבוה מ- 25%).

השפעת סיווג אפשרי של רווחי או הפסדי ההשקעה על ההחלטה

ייתכן כי ההשקעה הנבחנת עשויה להניב דווקא הפסד או רווח עסקי- למשל אם הכספים מושקעים בפעילות בשוק ההון באמצעות Algo-Trading או בנכסים בעלי מאפיינים ספקולטיביים במיוחד.

ככל שמדובר ברווחים עסקיים צפויים, מוטב כמובן לבצע את ההשקעה על ידי החברה עצמה (המס האפקטיבי דומה לזה שתואר ביחס לרווח הון). כמובן שאם ליחיד צבור הפסד עסקי מועבר, ייתכן כי העדיפות תהיה לבצע את ההשקעה באופן אישי ולקזז את אותם הפסדים מועברים כנגד הרווח (העסקי) מההשקעה החדשה.

אם ההשקעה עצמה תגרום להפסד עסקי, אזי ככל שההשקעה בוצעה בחברה אותו הפסד ממילא יקוזז כנגד הכנסת החברה הרגילה. אם ההפסד יירשם אצל היחיד (משום שהחליט לבצע את ההשקעה באופן אישי), יש שתי אפשרויות עיקריות:

• האחת והעדיפה יותר, משיכת שכר או דמי ניהול מהחברה. בדרך זו גם מנוכה הוצאה במישור החברה וגם מקוזז ההפסד העסקי של היחיד כנגד משכורתו. במקרה כזה יש "בונוס" נוסף- אם סכום ההפסד גדול מסכום השכר אותו ניתן היה למשוך, אזי יתרת ההפסד העסקי תועבר לשנים הבאות ויכולה להיות מקוזזת אף היא כנגד שכר מהחברה שיימשך באותן שנים, בתנאים מסוימים ולא מורכבים מדי, זאת לאור סעיף 28(ב) לפקודה.
• השנייה והפחות עדיפה, משיכת דיבידנד מהחברה וקיזוזו מול ההפסד. אותה הגבלה אשר צוינה לעיל ביחס לקיזוז הפסד הון מדיבידנד מחברה בבעלותו של היחיד, לא חלה כאשר מדובר בהפסד עסקי. אפשרות זו עדיפה פחות כי חלוקת דיבידנד אינה מהווה הוצאה מוכרת בחברה, בניגוד לשכר כאמור.

לסיכום, שיקולים בבחינת אפשרויות השקעה הם רבים ומגוונים, חלקם מתבסס על נתונים קיימים וודאיים, חלקם על ציפיות המשקיע ועל סיכויי הסבירות של כל תרחיש (הוני או עסקי, רווחי או הפסדי)- כל זאת על מנת לבצע את ההשקעה עם הסיכויים הטובים ביותר להניב החזר נטו "עד הבית" גדול ככל שניתן. כמובן שקיימים שיקולים נוספים שיש להכניס למערבל ההחלטות, עסקיים ואישיים.

למשרדנו ניסיון עתיר בייעוץ מס בהקשר למיסוי כללי ומיסוי בינלאומי בפרט, לרבות תכנון מוקדם וגיבוש אסטרטגיות מס, ורצוי לקבל ייעוץ מתאים בטרם ביצוע מהלך או נקיטת עמדה כלשהי. לפרטים נוספים אנא צרו קשר.

נכתב על ידי אייל סנדו