באמצע חודש אוקטובר השנה פורסם לו פסק דין שלא קיבל יותר מדי כותרות- וחבל.

פסק הדין עסק במקרה בו לאחר שהושג הסכם שומה והנישומים חרגו מגבולות ההסכם, פקיד השומה הוציא צו לבית המשפט עקב העדר הסכמות בין הצדדים.

נסקור קצרה את פסק הדין וניגע בעובדות המעניינות שיש ללמוד ממנו, גם לגבי המקרה הספציפי וגם לגבי סוגיות כלליות שעלו בפסק הדין.

רקע

על קצה המזלג, מדובר במקרה בו יש לשני בני זוג נכסי נדל"ן- הן פרטיים והן מסחריים. בן הזוג נכה בשיעור של 100% (ובשל כך זכאי לפטור על הכנסות מיגיעה אישית בגובה של כ-600/700 אלפי ₪ בהתאם לשנה).

בני הזוג ביקשו לערוך חישוב מאוחד, ודיווחו על הכנסות השכירות מנכס מסחרי כעסקיות- כך שכל הכנסות השכירות הנ"ל יוחסו לבן הזוג בעל הפטור.

במקביל בני הזוג דיווחו על הכנסות שכירות מבית מגורים כחייבות בשיעור של 10%.

במסגרת דיוני שומות קודמים שנערכו לבני הזוג הוסכם כי 15% מדמי השכירות מכלל נכסי בת הזוג ייוחסו לבן הזוג, כלומר- הוא יהנה מהפטור אשר נכה זכאי לו עבור חלק זה בלבד. עוד הוסכם כי ההכנסות מדירות מגורים תחשבנה להכנסות מיגיעה אישית גם כן.

כעבור כמה שנים חתמו בני הזוג על הסכם שומה נוסף בעל אותם העקרונות שפורטו לעיל, ולהסכם צורף סעיף ייחודי אשר מחיל את אותם העקרונות לשנים הבאות.

הנישומים בחרו בשנים מאוחרות יותר שלא לפעול במסגרת להסכם שומה זה, ובחרו לייחס את מלוא הכנסות הנכסים המסחריים לבן הזוג. פקיד השומה הוציא צו וקבע כי ההכנסות הינן פאסיביות וכי אין לייחס את דמי השכירות מנכסי בת הזוג כהכנסה מיגיעה אישית של בן הזוג הרשום, גם אם חישוב המס הוא מאוחד.

כבוד השופטת בחנה ראשית את סיווג ההכנסה- האם הכנסות השכירות מנכסים מסחריים הינם פאסיביים או אקטיביים. אם ההכנסות הינן אקטיביות- האם נדרשה היגיעה האישית של בן הזוג לצורך הפקתן. לאחר מכן כבוד השופטת בחנה מהו היקף ההכנסות שיש לייחס לבן הזוג הרשום, לצורך קבלת הפטור שניתן לנכה בגין הכנסה מיגיעה אישית. לסיום כבוד השופטת דנה בהסכמי השומה שנערכו בין הצדדים בעבר.

סיווג ההכנסות

כבוד השופטת ציינה כי העבודה שפקיד השומה קבע כי מדובר בהכנסה פאסיבית אך ורק בהתבסס על כך שלא נדרשו הוצאות שכר או ניהול, אינה מקובלת עליה. בפסיקה נקבעו מבחנים, אשר על פקיד השומה היה לשקלל אותם בהתאם לנסיבות ורק לאחר מכן להגיע למסקנה באשר לסיווג ההכנסה. למשל בפס"ד מגיד נקבע כי פעילות ממשית, נמשכת ושיטתית תיחשב להכנסה עסקית.

לאור כמות הנכסים, היקף ההכנסה ביחס להכנסות אחרות, העסקת איש תחזוקה קבוע, פרסום הכנסים להשכרה ואיתור שוכרים, התקשרות עם מתווכים ובעלי מקצוע אחרים, פעולות גבייה שנעשו, טיפול שוטף באחזקת הנכסים והתנהלות מול ספקים, קיומה של הנהלת חשבונות והתנהלות מול רשויות מקומיות כבוד השופטת הגיעה למסקנה כי מדובר בהכנסה עסקית.

היקף ההכנסות שיש לזקוף לבן הזוג

כבוד השופטת בחנה ראשית האם חישוב המס המאוחד אפשרי במקרה זה. כדי לסבר את האוזן, סעיף 65 לפקודת מס הכנסה מנוסח כך: "הכנסת בני-זוג יראוה לענין פקודה זו כהכנסת בן-הזוג הרשום והיא תחוייב על שמו". פקיד השומה טען בדיון כי מדובר בפטור פרסונלי וכן חישוב המס המאוחד אפשרי רק כאשר יש תלות בהכנסות בני הזוג- טענה שלא התקבלה על ידי כבוד השופטת. בעוד כי בת הזוג הייתה יכולה לבקש חישוב נפרד על נכסיה שנתקבלו בירושה- לא הייתה חייבת לבחור בחישוב הנפרד.

במאמר מוסגר ציינה כבוד השופטת כי טענת בני הזוג לחזקת השיתוף לא הייתה תקפה לאור האופן הנפרד בה רשמו את נכסיהם לאחר הנישואין, אך בלאו הכי העיסוק בסוגיה זו מתייתרת לאור קביעתה כי ייחוס מלוא ההכנסות לבן הזוג היא אפשרית.

האם מדובר בהכנסות מיגיעה אישית אצל בן הזוג?

לאחר שכבוד השופטת סקרה פסיקה רלוונטית, היא הגיעה למסקנה כי בן הזוג אכן היה פעיל, ובכל מקרה פקיד השומה הכיר בעבר, ולו אף באופן חלקי, ביגיעתו האישית של בן הזוג. בנוסף- כבוד השופטת ציינה כי פקיד השומה אינו יכול לאחוז במקל בשני קצותיו– מחד לטעון כי בני הזוג כבולים להסכם השומות ומנגד להתנער מאותו הסכם.

וכאן למעשה מגיע החלק החשוב ביותר: אף על פי שבני הזוג גברו בטענותיהם על פקיד השומה מבחינה מהותית, האופן שבו נכרת ההסכם בין בני הזוג לפקיד השומה הוא זה שהכריע את הכף.

כבוד השופטת ציינה כי עריכת הסכמי שומה צופי פני עתיד הם בגדר החריג, בטח כאשר ההסכם מתבסס על עובדות שעלולות להשתנות בין שנה לשנה. אך משהסכם כזה נחתם, בטח ללא שינוי מהותי בעובדות, ובטח שכה צמוד למועד חתימת ההסכם- אין שום סיבה לקבל חריגה מהסכמות הצדדים.

הסכם השומה במקרה זה למעשה גבר על הנסיבות העובדתיות- עקרון סופיות הפשרה והוודאות גברו על עקרון מס האמת. יפים דבריה של כבוד השופטת: "כאשר נישום בוחר להתפשר וחותם עם פקיד השומה על הסכם השומה, לאחר שניתנה לו ההזדמנות להציג את טענותיו ובפרט כאשר היה מיוצג, לא בנקל יתאפשר לו לסטות מההסכמות שהושגו".

כבוד השופטת מציינת כי ניתן לסטות מההבנות בהסכם, אך לא באופן חד צדדי, אלא במהלך דיון והליך תקין שבו הצדדים ידונו בשינוי העובדות הקשורות לדבר.

עוד כבוד השופטת מעירה כי היה על פקיד השומה להיצמד להוראות הסכם השומה גם במסגרת הצווים.

קנס גירעון הוטל על בני הזוג, ולדעתנו בצדק.

בכל דיוני שומה שאנו מלווים, אנו נוהגים להסביר ללקוחותינו את הכוח הרב הטמון בחתימה על הסכם השומה.

פסק דין זה מחזק בעיננו את אשר כבר ידענו- להסכמי השומה כוח רב ואין להקל בהם ראש.

משרדנו עוסק בדיוני שומה והסדרי מס מיוחדים, והנכם מוזמנים ליצור קשר להתייעצות במקרים המתאימים.

נכתב על ידי נדב ליבנה גולדברג