תשמעו סיפור (מבוסס על אירועים אמיתיים, השמות והנסיבות שונו לצורך הידיעה).

ז'ק כהן, יהודי אמיד ותושב אחת ממדינות אירופה, יצר נאמנות זרה עבור בני משפחתו המורחבת, נהנים תושבי חוץ. ז'ק, רופא בעברו ופילנתרופ ידוע, ביקש לכלול את בית החולים איכילוב כנהנה בנאמנות בכדי לתרום לפיתוחו ובכך להעצים את שירותי הרפואה בישראל.

לאחר התייעצות עם יועץ המס שלו בישראל, הבין ז'ק שלא קיימת מניעה כלשהי ברישום ביה"ח בישראל, מאחר והמחוקק, ברצונו לעודד מתן תרומות למוסדות ציבור מסוג זה, קבע כי "נהנה לצורכי ציבור" בנאמנות תושבי חוץ או בנאמנות נהנה תושב ישראל לא יפגע בסיווגה של נאמנות כאמור כנאמנות זרה (בעניינינו, נאמנות תושבי חוץ). ז'ק היה כמובן מרוצה מהבשורה ואף החמיא ליועץ המס על התשובה המקצועית ומשביעת הרצון.

יום בהיר אחד (שלאחר מכן יתברר כמעונן חלקית) החליט ז'ק לעלות לישראל, בין היתר, בכדי להתרשם מפיתוחו של בית החולים ולבחון אם יש צורך להמליץ לנאמן על הגדלת סכומי התרומות מהנאמנות.

כשהגיע לישראל שאל ז'ק את יועץ המס עטור השבחים מהסיבוב הקודם, אם עלייתו עלולה ליצור בעיות עם הנאמנות. "אל דאגה" אמר לו היועץ במבט זחוח, "מאחר וכל בני משפחתך נשארו בחו"ל, הנאמנות אמורה להיות נאמנות נהנה תושב חוץ, ותמשיך להיות פטורה ממס".

אולם לאחר בירור נוסף שערך היועץ, הוא חזר לז'ק עם ארשת של עצבות על פניו ודיווח לו שהנאמנות לא תיחשב ל"נאמנות נהנה תושב חוץ" כי בסוג כזה של נאמנות, בית החולים נחשב כנהנה ישראלי לכל דבר ועניין ולכן שולל ממנה את הסיווג הנכסף.

"אז מה?", שאל ז'ק בכעס, "ממחר הנאמנות צריכה לשלם מיסים בישראל?"

לפתע נזכר יועץ המס בהקלות המופלגות שמעניקה מדינת ישראל לעולים חדשים, ושלף מהמותן עם חיוך מהוסס על פניו, כי למיטב זכרונו גם נאמנות שהפכה לנאמנות ישראלית בעקבות עלייתו של היוצר תמשיך להיות פטורה ממס, לפחות למשך 10 שנים.

ז'ק הסכים לבלוע את הצפרדע (רמז למדינה ממנה עלה), אך מאחר שהחל לאבד קצת אמון ביועץ המס, ביקש שיבחן זאת בשנית. ניחשתם נכון, היועץ חזר לז'ק שוב, בחיל ורעדה, ואמר לו שגם נאמנות שהפכה ישראלית בעקבות עליית היוצר, לא תקבל את הפטור אלא אם כל הנהנים הם עולים חדשים או תושבי חוץ, ובית החולים אינו אף אחד מהם. שוב, גם במקרה זה המחוקק לא החריג מוסדות ציבור.

לאחר דין ודברים עם משפחתו, הסכים ז'ק לבלוע גם את הצפרדע הזו, על אף בעיית הכשרות, אך ביקש לדעת מה בכל זאת אפשר לקבל אם תורמים לבית חולים בישראל, לבד מהסיפוק הנפשי.

יועץ המס, אשר החל להרגיש שמשרתו בסכנה, שלף את התשובה החיובית היחידה שהעלה בחכתו- "על תרומות למוסד ציבורי מוכר אפשר לקבל זיכוי של 35% מסכום התרומה, זה כלל ידוע ומוכר לכולם, אך תן לי לוודא".

כצפוי, יועץ המס חזר לז'ק, רכון ראש ומדוכדך, והסביר לו שנאמן בנאמנות, בשונה מכל נישום ישראלי אחר, אינו זכאי לקבל זיכוי בשל תרומות. "זה החוק, וליתר דיוק סעיף 75ו(ו) לפקודה" אמר היועץ, "ואין מה לעשות".

"שוד ושבר" צווח ז'ק, "אם כך, אין ברירה אלא להסיר את ביה"ח מרשימת הנהנים, ויפה שעה אחת קודם". כך נעשה, הנאמן הסיר את בית החולים מרשימת הנהנים, תוך שהוא מודיע על כך למנהל בית החולים בצירוף התנצלות על ההרעה הצפויה במצבם של החולים.

יועץ המס אגב, מחפש עבודה חדשה.

האמור לעיל – לטיפולה של רשות המסים בהבהרה הנדרשת, אם תרצה בכך.

נכתב על ידי אייל סנדו.