בעבר, העלינו את האפשרות של שימוש במנגנון שליחות בין תושב ישראל לבין חברה זרה לצורך פעילות בחו"ל, וייחוס ההכנסות לשולח – לתושב ישראל, כחלופה לפעילות עצמאית בחברה זרה, שהכנסותיה "יימשכו" לישראל בתמורה לחשבונית.

בפס"ד לרנר, הכיר ביהמ"ש בהסדר נאמנות (אם כי הכוונה הייתה להסדר שליחות) לצורך החזקה בחברת מטרה. נציין כי לטעמנו על הסדרים מסוג זה לא חל פרק הנאמנויות בפקודה ולא נדרשות חובות דיווח מיוחדות מהנאמן, היוצר או הנהנה, לפי העניין. זה המקום להזכיר את ההבחנה בין שליחות לנאמנות, כמפורט בין היתר בחוזר מ"ה מס' 5/2016 (סע' 12.6).

לאחרונה ניתנה החלטת מיסוי מס' 5594/21 שקבעה אי תחולת פרק הנאמנויות על מניות של חברה זרה בידי יחיד, המוחזקות על ידו בנאמנות בעבור חברה תושבת ישראל. להלן העובדות המצריכות לענייננו מהחלטת המיסוי:

• חברה ישראלית עסקה בתחום פיתוח מערכות בתחום הפיננסי.
• החברה הישראלית הקימה את חברת Y במדינה Y, שישראל חתומה עמה על אמנת מס (נציין שחברה Y הינה חברה פעילה, המעסיקה עובדים).  
• החברה הישראלית ביקשה להעניק שירותים ללקוחות מקומיים במדינה Z, אך ביקשה שמניות חברה Z שתוקם במדינה Z, לא תוחזקנה על ידה במישרין אלא בעקיפין באמצעות חברה Y.
• החברה הישראלית אינה מעוניינת שלקוחות חברות Z או Y ידעו על החזקתה בהן, ולכן היא העבירה את ההחזקה במניות בחברת Y לידי תושב ישראל, בעל אזרחות זרה, שיחזיק את המניות בנאמנות עבורה, כנאמן.
• הנאמן נרשם כמחזיק במלוא המניות בחברה Y, והוא יפעל בהתאם להוראות חברה הישראלית. הוא אינו רשאי להפעיל שקול דעת עצמאי. הוא אינו נהנה מפירות ההחזקה בחברה Y (למשל, דיבידנדים וריבית או רווח הון) וכל ההכנסות מחברה Y יועברו לחברה הישראלית וידווחו על ידה.
• החברה הישראלית מדווחת על החזקה כבעלת מניות בחברה Y בדיווחיה לרשות המיסים ובדו"חות הכספיים.

החברה הישראלית ביקשה כי לגבי ההחזקה האמורה בידי הנאמן, לא יחול פרק הנאמנויות לרבות חובות דיווח בידי הנאמן להגיש דוחות מס שנתיים בישראל, כאמור בסעיף 131(א)(5ב) לפקודה.

בהחלטת המיסוי נקבע, כי יראו את הנאמן כשלוח, ולא יחולו על היחסים שבין הנאמן לבין החברה הישראלית פרק הנאמנויות לרבות חובות דיווח חלות על נאמן (כל עוד הנאמן הינו תושב ישראל) , וכי יראו את החברה הישראלית כבעלת המניות בחברה Y, לרבות השלכות הוראות הפקודה, ככל שיחולו – בעניין חמי"ז וחנ"ז, ולעניין שליטה וניהול.

כמו כן, החלטת המיסוי הגבילה את זיכוי מסי החוץ שהחברה הישראלית תוכל לדרוש בישראל, בשל החזקת המניות בחברה Y בידי הנאמן לשיעורי המס הקבועים באמנת המס שבין מדינת ישראל לבין מדינה . Y משמעות הוראה זו הינה, למשל שהכנסות דיבידנד או ריבית מחברה Y בידי הנאמן, או רווח הון (ככל שיש למדינת Y זכות מיסוי בגינו) יהיו כפופות למיסים החלים בהתאם להוראות אמנת המס עם מדינה Y, ואם בשל החזקת הנאמן שולם מס גבוה יותר מהמגבלה כאמור (למשל שיעורי מס גבוהים יותר החלים על הכנסות בידי יחיד מאשר בידי חברה) הרי שההפרש אינו בר זיכוי בישראל.

לטעמנו, הכרה במנגנון שליחות במקום במנגנון נאמנות בנסיבות של החלטת המיסוי יאפשר לחברה הישראלית לדווח על הכנסות דיבידנד מחברה Y או בעקיפין בשרשור מחברה Z , במסלול של דיבידנד מגולם כאמור בסעיף 126(ג) לפקודה (בכפוף לעמידה בשאר התנאים הקבועים בסעיף), בכפוף למגבלת זיכוי המס הזר שנקבעה בהחלטת המיסוי.

ייתכנו מקרים שבהם שימוש במנגנון הנאמנות יהיה עדיף על מנגנון השליחות, בהתאם לנסיבות המקרה, שיאפשר ניצול מלוא המס הזר (בכפוף להוראות הפקודה) – כך למשל מקום שבו לא ניתן ליישם את מסלול הדיבידנד המגולם בשל אי עמידה בתנאי שיעור ההחזקה שנקבע בו.

מנגנון השליחות מאפשר לישראלים הפועלים מחוץ לישראל להחזיק בנכסים זרים באמצעות שלוח, תוך שהם יוכלו ליהנות מפירות ההחזקה בנכסים, ולטעמנו בהתאם לנסיבות ולאופי השליחות.

לדעתנו ראוי לאפשר פעילות באמצעות שליחות גם בידי חברות שיש להן אינטרס שלא להחזיק במישרין או להיות מזוהות כבעלים של נכסים אחרים (ולא דווקא החזקה במניות חברה זרה כלשהי), כגון נכסי נדל"ן או חשבון בנק. החלטת מיסוי זו היא חשובה לטעמנו, ונותנת ביטוי נוסף לעמדת רשות המיסים לפיה מנגנון השליחות אפשרי ומוכר ע"י רשות המיסים.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לצוות משרדנו.