ביום 12 ביולי 2020 ניתן פסק דין נוסף בביהמ"ש המחוזי בעניין אביב רייז (ע"מ 19528-12-10), בו ביהמ"ש קיבל שוב (לאחר החזרת התיק מביהמ"ש העליון לבחינה מחודשת- ראה להלן) ברובו, את ערעורו של רייז.

נפתח בדוגמא בטרם נפרט את עובדות המקרה. עסקינן בחברה זרה א' המוחזקת ע"י מספר יחידים ואשר מחזיקה במניותיה של חברה זרה נסחרת ב'. על פניו, בעת העברת מניות חברה ב' להחזקתם הישירה של היחידים יתהווה ליחידים אירוע מס – קבלת "דיבידנד בעין" מחברה א'. בנוסף, בעת מכירת מניות חברה ב' ע"י היחידים, יחול אירוע מס נוסף בדמות מכירה הונית כאשר שווי המניות המחולקות במועד חלוקתן מהווה את מחירן המקורי.

ואולם, בפסק הדין בעניין רייז קבע כב' השופט אלטוביה כי העברה זו אינה מהווה אירוע מס בשל קיומו של הסדר נאמנות משתמעת.

נזכיר בקצרה את פרטי המקרה המעט סבוכים: רייז ומספר יחידים נוספים ("בעלי המניות") התאגדו באמצעות חברה זרה שיועדה לכך ("חברת הנאמנות"), לצורך החזקה במניות של חברה זרה נוספת לה פעילות עסקית (להלן: "חברת הפעילות"). בסמוך להנפקת מניות לציבור בחברת הפעילות, פנו חלק מבעלי המניות לרשות המסים לקבלת אישור מקדמי באשר להעברת המניות מחברת הנאמנות להחזקתם הישירה של בעלי המניות. באישור המקדמי נקבע כי העברתן של המניות כאמור תהווה מכירה, אך מועד החיוב במס יעשה רק בעת מכירת המניות בפועל של חברת הפעילות על ידי בעלי המניות. ואולם, בשומה שהוציא פקיד השומה לחלק מבעלי המניות נקבע כי העברת המניות מחברת הנאמנות לבעלי המניות מהווה דיבידנד החייב במס במועד ההעברה.

בפסק הדין של בית המשפט המחוזי שניתן בעניין רייז וכן, בפסק הדין בעניין רוני לרנר הדן באותן עובדות המקרה, קבע בית המשפט כי בהתאם לטענת המערער, המדובר בהסדר נאמנות לפיו חברת הנאמנות או מנהלה, שימשו כנאמנים המחזיקים במניות חברת הפעילות בעבור בעלי המניות. בערעור שהגיש פקיד השומה לבית המשפט העליון, החזיר זה את הדיון לבית המשפט המחוזי לבחינה מחודשת של מכלול הראיות שהובאו בתיק.

בפסק הדין הנוסף שניתן בביהמ"ש המחוזי (ראה לעניין זה גם ע"מ 25689-02-13 בעניין רוני לרנר) נקבע שוב כי נסיבות המקרה מלמדות על כוונת בעלי המניות להתקשר עם חברת הנאמנות בחוזה נאמנות על אף היעדר קיומו של חוזה כתוב ולפיכך, מדובר בנאמנות משתמעת (Implied Trust).

לדברי ביהמ"ש, יש לעשות את האבחנה בין הבעלות הרשומה הפורמאלית של הנאמן, לבין הבעלות שביושר, הבעלות המהותית של הנהנה.

בית המשפט שב וחוזר לאורך פסק הדין כי ההכרעה האם מתקיימים יחסי נאמנות או לאו טמונה בבחינה המהותית של היחסים ולא בבחינה הפורמאלית, אף לא באופן בו דיווח בעל המניות בדיווחיו האישיים (וזאת בשונה מפסיקות עבר של בית משפט זה באשר למשקל שיש ליתן להצגה בדוחות הכספיים).

הן נאמנות משתמעת והן נאמנות פורמאלית הינן שתיהן נאמנויות מקובלות וידועות גם בספרות המקצועית. בעוד שנאמנות פורמאלית מגובה בהסכם ברור וחתום, נאמנות משתמעת נעדרת כתב נאמנות, אך באה לידי ביטוי בהתנהגות ובמצג הניתן ע"י הצדדים.

בעניין זה, נבקש להדגיש כי על אף ההכרה בקיומה של נאמנות משתמעת, על מנת להפחית טענות שכנגד קיומה של זו (ובעיקר על רקע הקושי המובנה בהוכחתה), יש ליתן דגש על המצגים הניתנים לקיומה של הנאמנות, כך לדוגמא:

• במקרה בו מתקיימת נאמנות או שליחות, יש לעגן את היחסים הן במערכת הסכמית נכונה והן בהתנהגות של הצדדים בפועל. במקרה הנדון, החזקת מניות חברת הנאמנות ע"י הנאמן או ע"י שלוח ולא ע"י כלל היחידים עשויה הייתה לחזק את טענתם לקיומה של הנאמנות.
• יש לבחון את אופן הדיווח הראוי בטופס 150 בדבר החזקה בחברה זרה ולבחון האם יש מקום להגיש טופס הצהרה על קיומה של נאמנות. בד"כ במקרים של החזקה באמצעות נאמן/שלוח נדרש הבעלים שביושר לדווח על החזקתו בנכס המוחזק על ידי הנאמן ולא על החזקה בחברת הנאמנות, תוך שיש לציין כי החזקה זו מבוצעת באמצעות נאמן/שלוח מטעם בעל המניות.

בשולי הדברים נזכיר כי יש להבחין בין מקרה בו מתקיימת נאמנות לבין מקרה בו מתקיימת שליחות.

לצוות משרדנו ניסיון רב בנושא מיסוי נאמנויות, לרבות תכנון מבנה אופטימאלי וניהול הסדרי מס מול רשות המסים המעניקים וודאות בסביבת הוראות המיסוי המורכבות.

נכתב על ידי חגי אלמקייס וסאלי חדד גליבטר