את דוד (או כמו שכולם מכנים אותו אבו-יונתן, על שם בנו המאומץ מגיל שנה וחצי) אני מכיר הרבה שנים. התחלתי כלקוח שלו כשקניתי מחברת המטבחים שלו (חב' מטבחי יונתן בע"מ, איך לא) מטבח חוץ לגינה אבל הפכנו להיות חברים טובים עם השנים.

כשהוא סיפר לי שיש לו קצת צרות עם פקיד השומה (דרישת תשלום של כמעט 700 אלף ₪)  מייד התגייסתי. "מה הסיפור?" שאלתי, והוא התחיל לגולל את סיפורו שלא היה הכי מובן לי:

המפקח במשרד השומה טוען פתאום שהמס על הרווחים בשוק ההון (כ- 150 אלף ₪) צריכים להיות 50% (או יותר נכון אמרו לו "שיש שני שלבים של מיסוי שביחד זה מגיע ל- 50% או משהו כזה") ולא 28% כמו שהיה עד עכשיו, כלומר- דרישת תשלום של כ- 30 אלף ₪. זו חברה משפחתית שמוחזקת על ידו ועל ידי יונתן וכל השנים הוא יודע שהוא זה שמשלם את המס כאילו זה תיק ניירות ערך שלו עצמו.

לא רק זה, המפקח טוען לדבריו, שהדירה שהוא נתן במתנה ליונתן לפני שנתיים לא פטורה ממס כמו שהעו"ד שטיפל בהעברת הבעלות אמר לו בביטחון מלא, ועל רווח של כחצי מיליון ₪ הוא צריך לשלם 140,000 ₪. "מאיפה זה בא לי עכשיו", דוד התלונן בפני.

ובגלל שצרות באות בשלשות כפי שידוע, הרו"ח שמגיש לו ולמטבחי יונתן בע"מ דוחות שנתיים, הזכיר לו שעל הלוואה בסך 1.5 מיליון ₪ שלקח יונתן מהחברה לפני שנתיים (בין היתר, כדי לממן שיפוץ נרחב בדירה שקיבל במתנה)  צריכים לשלם מס של 33%- חצי מיליון ₪ !!, "כי עברו כשנה וחצי מאז וזה נחשב דיבידנד או משהו כזה".

את החלק האחרון הבנתי, באמת סעיף 3(ט1) לפקודה עשה קצת סדר בכל הנושא של משיכות בעלים והאמת שאין הרבה מה לעשות (שיגיד תודה שזה נגמר רק בהשלמת המס, חשבתי לעצמי), אבל לא הבנתי מה הטענות בשני המקרים הראשונים. כי באמת בחברה משפחתית כאשר דוד הוא הנישום המייצג הוא משלם 28% על הרווחים בשוק ההון ובזה תם הטקס, אז מה פתאום מיסוי דו שלבי. ודירה במתנה לבן אמורה להיות פטורה ממס שבח לפי סעיף 62 לחוק מס שבח, אז למה רוצים ממנו מס עכשיו, שאלתי.

הוא לא ידע בדיוק להשיב לי אבל לפי מה שהבין, בעקבות איזו החלטת מיסוי שפורסמה לפני מספר שנים, פקיד השומה הגיע לאחרונה לתובנה שניתן ליישם אותה גם במקרים אחרים (ולגבות קצת מסים אם אפשר). בד"כ אני מנסה להיות מעודכן כשיוצאות החלטות מיסוי חדשות, במיוחד מהותיות כמו כאלה ששוללות פטור על דירת במתנה או שמפסיקות פתאום את משטר המס של חברה משפחתית בלי שום סיבה נראית לעין, אבל לא זכרתי משהו מרחיק לכת.

הסקרנות עשתה את שלה. החלטתי "לקפוץ למים הסוערים" ולהיפגש עם רכז החולייה בשמו של דוד.

החלטת המיסוי עליה דיבר דוד היא 6826/14 והיא בכלל עוסקת בנאמנות קרובים. "איך זה קשור אלינו?" שאלתי, ולמדתי שבאותה החלטה, על מנת לשלול את הסיווג של נאמנות כנאמנות קרובים (כנראה כי יש לה הטבות מיוחדות), נקבע שילד חורג אינו נחשב "צאצא" כי הוא אינו "יוצא חלציה" של אימו החורגת (משמע- לא היא זו שהולידה אותו).

מכאן הדרך קצרה לשומה הבומבסטית שבדרך:

מאחר והחברה המשפחתית מוחזקת גם על ידי יונתן, והוא בן מאומץ ואינו "צאצא" לפי החלטת המיסוי, אז הוא אינו "קרוב" של דוד לפי סעיף 88 ולכן החברה אינה יכולה להיחשב כמשפחתית לפי סעיף 64א לפקודה והמיסוי צריך להיות דו שלבי. היה לי מה לטעון כנגד שהרי אין וויכוח שדוד הוא "הורה" של יונתן, אבל המשכתי להקשיב.

לגבי הדירה, גם במקרה זה הפטור מותנה בהגדרתו של יונתן כ"קרוב" של דוד, והרי בן מאומץ אינו "צאצא". הלך הפטור.

ניסיתי להתווכח אבל הבנתי שההחלטה התקבלה בדרגים הגבוהים ואין דרך לשנותה.

בדרכי לדלת היציאה פתאום נדלקה הנורה שבזכותה אני כ"כ אוהב מסים…. אם בן חורג אינו "קרוב" כי אינו "צאצא", אז גם סעיף 3(ט1) לפקודה לא חל, כי לפי הסעיף "משיכה מחברה" זו משיכה של כספים מחברה על ידי בעל מניות מהותי או קרובו. זכיתי ב"ג'קפוט".

המקרה המתואר לעיל אמנם נשמע קצת היתולי ולא מציאותי, אבל הוא נכון ולוגי מבחינה מקצועית, שהרי לא ייתכן שפרשנות של רשות המסים למונח מסוים תהיה שונה בין סעיף לסעיף על בסיס שיקולי גבייה, וההשלכות של לוליינות פרשנית במטרה להגיע לתוצאה מסוימת עשויה לגרום לנזקים במקומות לא צפויים.

למשרדנו ניסיון עתיר בייעוץ מס בהקשר לנאמנויות, לרבות עריכת הסדרי מס עם רשות המסים. לפרטים נוספים אנא צרו קשר.

נכתב על ידי אייל סנדו