בעבר כתבנו אודות פסק דינו של ביהמ"ש העליון בעניין קירשבלום, בו דחה ביהמ"ש את ערעורי הצדדים על קביעת ביהמ"ש המחוזי, שאישר תביעה ייצוגית כנגד רשות המיסים, בשל כך שהיא מחייבת במס כהכנסה, עודף מקדמות ביטוח לאומי ששילם נישום עצמאי למוסד לביטוח לאומי בשנים קודמות, אשר הושבו לו.

ביהמ"ש העליון קבע,  כי נוסחו של סעיף 47א אינו מאפשר את הפרקטיקה בה נהגה רשות המיסים, לפיה עודף תשלומי ביטוח לאומי שהושב (העולה על הסכום ששולם בשנה השוטפת), מהווה הכנסה חייבת בידי הנישום בשנת המס בה הושב, ולא בדרך של הקטנת הניכוי שקיבל הנישום, תוך תיקון הדוח לשנת המס בה נתבע. בהתאם, קבע שרשות המיסים הייתה אמורה לקדם תיקון חקיקה בנושא ומשלא עשתה כן, פעלה שלא בסמכות:

"….גם אם נקבל את טענת רשות המיסים שלפיה ההיגיון המיסויי מחייב את הקטנת הניכוי בדרך כלשהי, אחרת עלול להיווצר מצב של מיסוי בחסר, הצדק עם בית המשפט המחוזי שיישום מנגנון כזה יכול שייעשה רק בחקיקה מתאימה. בית המשפט המחוזי עמד על כך כבר בהחלטת האישור שניתנה לפני למעלה מ-5 שנים, אולם רשות המיסים מסיבותיה שלה לא קידמה חקיקה בנושא במשך כל אותן שנים. והדרך עודנה פתוחה בפני רשות המיסים לעשות כן. "

ביום 2.3.2023 פורסם תזכיר חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג-2023, במסגרתו, מוצע לתקן את סעיף 47א לפקודת מס הכנסה, בהתאם לעמדת רשות המיסים בהלכת קירשבלום, והפרקטיקה בה נהגה, עד לפסיקה ביהמ"ש העליון.

בהתאם לתזכיר החוק יתוקן סעיף 47א ויוסף סעיף (ב1) הקובע:

יחיד שקיבל בשנה מסוימת החזר דמי ביטוח לאומי ששילם ביתר בשנת המס קודמת, יותר לו ניכוי של 52% מדמי הביטוח לאומי ששילם בשנה השוטפת, לאחר שהופחת מהם סכום ההחזר אותו קיבל באותה שנה (מתשלומים עודפים בשנים קודמות).

במידה וסכום ההחזר עלה על סכום דמי הביטוח ששילם, יראו ב- 52% מסכום ההפרש, כהכנסה מעסק או משלח יד, בשנה בה קיבל את ההחזר.

התיקון יחול החל משנת המס 2024.

נציין כי תזכיר החוק נועד לייעל את הדיווח, מבלי שהנישום נדרש לתקן את דוחותיו לשנים קודמות, כיוון שכאמור, פסיקת ביהמ"ש העליון לא קבעה שההפרש שהושב מהווה הכנסה פטורה, אלא שהפרקטיקה בה נהגה רשות המיסים ללא תיקון חקיקה, אינו בסמכות.

כפי הנראה, תזכיר החוק והחקיקה הצפויה תתקן את המעוות.

נכתב על ידי רונית בר

אופציות לעובדים – דיבידנד מעודפים מוטבים בחוק העידוד, בשל 102 הוני, חייבים במס מוטב בלבד

1.3.2023

ביום 8.2.2023 ניתן בביהמ"ש המחוזי פס"ד בעניין חברת קונדויט בע"מ ועופר לוי ("החברה", ו"המערער", בהתאמה) (ע"מ 12626-01-21 ונוספים).

פסה"ד קבע כי שיעור המס על דיבידנד ממניות 102 הוני, הינו כשיעור המס על דיבידנד לפי חוק העידוד ולא 25% כשיעור מס רווחי הון במימוש מניות 102, במסלול ההוני.

הרקע בתמצית

החברה הינה חברת תוכנה שהכנסותיה בשנות המס 2005 ואילך דווחו כהכנסות הזכאיות להטבות על פי חוק עידוד השקעות הון (כמפעל מוטב, ומאוחר יותר כמפעל מועדף) ("חוק העידוד").

בשנת 2005 העניקה החברה לחלק מעובדיה, ביניהם המערער, אופציות במסלול 102 הוני, הניתנות להמרה למניות בתום תקופת הבשלה, התוכנית אושרה ע"י רשות המיסים. האופציות הופקדו בידי נאמן. בשנת 2014 הוחלפה תוכנית האופציות לתוכנית חדשה, וגם בגינה הוקצו אופציות כאמור במסלול הוני לעובדים, לרבות למערער.

המערער היה שכיר בחברה וקיבל אופציות, אשר מומשו למניות ("מניות 102"), רובן נותרו מופקדות אצל הנאמן, כשהן לאחר תקופת החסימה.

בשנות המס שבערעור חילקה החברה דיבידנדים לבעלי מניותיה, לרבות לעובדים שהחזיקו מניות 102, ביניהם המערער, בסכום כולל של כ- 2 מיליארד ₪. רובם של הדיבידנדים חולק מרווחי המפעל המוטב ולפיכך ניכה הנאמן (לעניין מניות 102) מס בשיעור 15% מהם (לפני תיקון 71 לחוק העידוד), לפי סעיף 51ב(ג)(1) לחוק העידוד, ומיעוטם מרווחי המפעל המועדף, ומהם נוכה מס בשיעור 20%.

מתואר ומודגש בפסק כי בשנת 2014 נחתם הסכם שומות ניכויים לחברה בו נותר על כנו שיעור המס שנוכה מהדיבידנדים שחולקו לעובדים בעלי המניות 102 (15% ו- 20%, לפי העניין).

פסה"ד נסוב אודות שומת ניכויים שהוציא המשיב לחברה בגין דיבידנדים ששילמה לעובדים בשנים 2015-2016, ולשומות אישיות בגין דיבידנדים שקיבל המערער מהחברה בשנים 2011-2016.

פקיד השומה טען כי סעיף 102 מהווה הסדר ספציפי, המחיל במסלול הוני שיעור של 25% על המניות בעת מימושן, לרבות על דיבידנדים המחולקים לו כבעל מניות, טרם מימושן.

כן טען פקיד השומה כי חוק העידוד חל רק על משקיעים, ונועד לעודד אותם להשקיע בחברה, ולא על עובדים.

תמצית פסק הדין העיקרי

ביהמ"ש מקבל את הערעור וקובע כי לגישת פקיד השומה, לפיה יש למסות את הדיבידנד באותו שיעור מס החל במכירת המניות, אין כל סימוכין בלשון החוק והיא אף נוגדת את תכליתו של חוק העידוד, שמעוניין לעודד השקעה בחברות בעלות מפעלים מוטבים, הן ע"י משקיעים והן ע"י עידוד ההון האנושי העובד בחברה, לפיכך:

הסדר המיסוי, שנקבע בסעיף 102 לפקודה, חל במימוש המניות ואינו חל לגבי דיבידנדים המחולקים לבעלי המניות, עליהם יחול שיעור המס החל בחלוקת דיבידנד לפי סעיף 125ב או שיעור המס שנקבע בחוק העידוד, לפי העניין:

"סבורני, כי הן לשון החוק והן תכליתו תומכות במסקנה לפיה משעה שלא קיים בסעיף 102 הסדר ספציפי לגבי מיסוי דיבידנד המתקבל בגין מניות שהוקצו מכוחו של אותו סעיף, יחול ההסדר הקבוע בהוראות דין אחרות הנוגעות לכך. לפיכך, כשם שבגין מניות "רגילות" יחול שיעור המס על דיבידנד כקבוע בסעיף 125ב לפקודה, דהיינו שיעור מס של 25%, כך וכל שמדובר בדיבידנד המחולק בגין מניות בחברה עליה חל חוק העידוד, יחול שיעור המס הקבוע בסעיף 51ב(ג)(1) לחוק העידוד בנוסחו בתקופות הרלוונטיות, דהיינו שיעור מס של 15%."

בשונה מהנקבע בפס"ד טל שוחט, אין מניעה להעניק לבעל מניות 102 את ההטבה הניתנת לכל בעל מניות אחר, בחברה בעלת מפעל מוטב/ מועדף, הזכאית להטבות לפי חוק העידוד.

ביהמ"ש מסתמך על הלכת סקמסקי בה קובע ביהמ"ש העליון כי על אף שסעיף 94ב מפנה בחישוב רר"ל לשיעורי המס לפי סעיף 125ב או 126(ב), הרי כאשר נמכרת חברה עם רווחים מוטבים ע"פ חוק העידוד, יש להחיל בחישוב הרר"ל את שיעור המס על פי חוק העידוד, זאת לנוכח היותו דין ספציפי.

ביהמ"ש דנן קובע כי בענייננו הדבר הוא "קל וחומר", כאשר במקרה דנן סעיף 102 "שותק" לעניין שיעור המס שיחול על דיבידנד המחולק בגין מניות 102.

עמדת ביהמ"ש הינה, כי שיעור המס המוטב על פי חוק העידוד יחול גם על דיבידנדים שהתקבלו בטרם חלפה תקופת החסימה, ובוודאי משחלפה (ראו פסקאות 73 ו- 93 לפסק הדין).

נקודות חשובות שנדנו ונקבעו בשולי הפסק

שינוי עמדתו של פקיד השומה בשומות נשוא הערעור, ביחס להסכמי השומה שנחתמו בשנת 2014 עם החברה:

ביהמ"ש קובע, כי אמנם פקיד השומה אינו מנוע מלחזור בו ולתקן החלטה שגויה (לדעתו), שקיבל בעבר, אולם שינוי עמדה לא ייעשה באופן שרירותי, בהסתמך על כך שכל שנת מס עומדת בפני עצמה. אלא עליו לנמק את החלטתו: "….אלא ששינוי עמדה צריך להתבצע בהתאם לכללים המנהליים הנהוגים, ותוך מתן הסבר לשינוי".

סוגיה, שקבלתה בפסק דין בענייני מיסים הינה –נדירה מאוד, אפליה:

מחקירת ועדויות עדי המשיב משתכנע בית המשפט כי אכן הופלה המערער לרעה ביחס לשאר עובדי החברה וביחס לעובדים בחברות אחרות שהוקצו להם מניות/אופציות למניות בחברות בחוק העידוד, בתוכניות 102 הוני:

"ש. זאת אומרת כלל העובדים של החברה למעט עובד אחד שיצאה לו שומות, לרבות עובדים שקיבלו דיבידנד בסכום משמעותי לא יצאה שומה בהתייחס לכל השנים.

ת.     ..

ש.    ולא עשו להם שומות בסוגיית הדיבידנד?

ת.     נכון. "

ובהמשך הפסק:

"יתר על כן, דומה כי למערער עומדת טענת אפליה אף ביחס לאופן טיפולו של המשיב בעובדיהם של חברות אחרות עליהן חל חוק העידוד.

המשיב לא הציג כל נתונים, ואף לא נתונים כלליים, אודות נקיטת הליכי שומה ביחס לעובדי חברות אחרות בנסיבות דומות"

כן הסתבר כי אף שלפי תצהירו של המשיב הוא היה מודע לקיומם של נאמנים שונים שניכו במקרים דומים מס בשיעור של חוק העידוד ולא 25%, הרי שכלל לא פעל "כנגדם" ואף לא נתן להם הנחיות לפעולה.

מכל האמור, קובע ביהמ"ש כי המערער הופלה לרעה.

אמנם מצוין בפסק כי ספק אם בגין סיבת האפליה לבדה, הוא היה מקבל את הערעור, "אך ברור כי יש לטענת האפליה משקל בהצטרפה לנימוקים לגופו של עניין ".

הערעור התקבל.

נכתב על ידי ישי חיבה