בשנים האחרונות הרגולטורים והמחוקקים ברחבי העולם מנסים ליצור סדר בכאוס של עולם הקריפטו. האירוע שנכנס לראייה הפריפריאלית שלנו בתחילת העשור הקודם גדל וגדל עד שאין עוד מדינה שיכולה להתעלם מהתופעה. אם בתחילה היה מדובר בכתבות אזוטריות שהיינו קוראים בעיתונות ומידע שהיה מצוי רק אצל יודעי דבר, כיום המצב שונה בתכלית. ההורים שלך יכולים לסחור בקריפטו, השכן מלמטה או כל אדם שלישי שאתה רואה ברחוב.

אנו רואים זאת גם אצלנו, בפרסומים של רשות המסים עוד משנת 2018, בתיקוני החקיקה ובפרסומים השונים של הגופים הרלוונטיים (הרשות לני"ע, הפיקוח על הבנק וכו'). בהחלט יש רצון לסדר את הכאוס שנוצר.

קצב השינוי והחידושים בעולם הקריפטו הוא אדיר אך לרגולטורים לוקח זמן רב להדביק את הפער. שאלות שנשאלו בשנת 2020 עת עולם ה-DeFi קרם עור וגידים- טרם קיבלו מענה.

קיימות פעולות שלקוחות מבצעים בקריפטו- ובכנות, אין תשובה ברורה לשאלה האם מדובר באירוע מס או לא. בין פעולות אלו למשל ניתן למנות הפקדת מטבע קריפטו כבטוחה לקבלת הלוואה במטבע אחר. מבחינתנו הרי ברור שאין מדובר באירוע מס, בדומה למצב שבו אדם לוקח הלוואה כנגד הבית שלו- אף אחד לא יטען שבוצעה מכירה של הבית, וזאת ללא קשר למה אותו אדם יעשה בכסף שלווה מהבנק או האם הוא מתכוון להחזיר מחר את הכסף, לשלם לפי תנאי ההלוואה או למחזר את המשכנתא מספר פעמים.

בעוד שעבורנו התשובה ברורה- ברשות המסים נשמעים קולות אחרים שטוענים כי מדובר במימוש ובניסיון התחמקות מדיווח על מכירה.

בבריטניה פורסמה לאחרונה טיוטת נייר עמדה אשר מתייחסת לאופן שבו יש למסות הלוואות בקריפטו. ההצעה הינה להתייחס לעסקאות שבהן אדם מפקיד או לווה מטבעות קריפטו, ומקבל או משלם תשואה באותם המטבעות, כאל עסקה בהסדר NGNL (No gain, no loss). כלומר, עצם העברת מטבעות קריפטו אל הפלטפורמה שבה ישמשו כהלוואה לאחרים לא תחשב כאירוע מס, אלא רק התשואה שתתקבל בפועל. קבלת מטבעות במסגרת ההלוואה לא תחשב כאירוע מס.

באותו אופן, מתן בטוחה כנגד לקיחת הלוואה לא תיחשב כאירוע רווח הון. השווי של הנכס שנלקח כהלוואה ייקבע לפי שווי השוק למועד לקיחת ההלוואה, ובהתאם לעלות הזו יבוצע חישוב רווח הון בעתיד. למשל, אדם שהפקיד ביטקוין כבטוחה ללקיחת מטבע אתריום בשער של 1,800 דולר- הפקדת הביטקוין כבטוחה לא תיחשב כמכירה כלל, וככל ואותו אדם ימיר את האתריום יבוצע חישוב רווח הון כאשר העלות תהיה לפי השער במועד לקיחת ההלוואה- כלומר 1,800 דולר.

אותה הצעה נוגעת בנקודה כואבת נוספת אשר קרובה במהותה לעניין מיסוי הלוואות בקריפטו.
בעולמות ה-DeFi (הכלכלה המבוזרת בקריפטו) קיימים מקומות שבהם ניתן לספק נזילות, בדומה להלוואות P2P. ישנן פלטפורמות מבוזרות אשר מאפשרות למשקיע להשקיע ב-Liquidity pools (מאגרי נזילות), ובתמורה להנות מתשואה כלשהי. ההשקעה נעשית על ידי הפקדת הכספים בחוזה חכם וקבלת טוקן מייצג (שנקרא LP token). לרוב מדובר בצמד מטבעות מסוים (אך לא רק), למשל- אדם יכול להשקיע בחוזה חכם כזה ולהפקיד מטבע אתריום ומטבע צמוד דולר USDT.

לפי ההצעה עצם ההפקדה ומשיכת הקרן אינה מהווה אירוע מס. כתלות בתנאי החוזה החכם, בעת משיכה בהחלט ייתכן וייוצר רווח והפסד בצמד המטבעות הללו. בהמשך לדוגמה לעיל, בהחלט יכול להיות מצב שבו אדם הפקיד אתריום אחד בעלות של 1,000 דולר ו-2,000 מטבעות USDT  בעלות של 2,000 דולר ומקבל בתמורה את ה-LP טוקן הרלוונטי. לאחר זמן מה אותו אדם רוצה לפדות את ה-LP טוקן, אך כעת הוא יקבל 0.8 אתריום ו-2,600 USDT.

הסיבה לשוני בתקבול המטבעות נובע מהמנגנון של החוזה החכם ולאופן שבו הוא שומר על אטרקטיביות להשקעה. בתוך מאגר הנזילות מתבצעות עסקאות בין הנכסים. חלק הטוקן במאגר נשאר קבוע אבל כמות המטבעות עשויה להשתנות וכתוצאה מכך עלול להיווצר רווח או הפסד במשיכה. נניח שבמועד המשיכה שער האתריום הוא 2,000 דולר. בגין הפסד של 0.2 אתריום נוצר ההפסד הבא: 0.2*(0-1,000)= 200 דולר. בגין קבלת ה-USDT נוצר רווח של 600 דולר, ובמצטבר נוצר רווח של 400 דולר כתוצאה מפדיון ה-LP טוקן. באותה המידה ייתכן ולא היה נוצר כלל רווח או הפסד, או שהיה נוצר הפסד. כמובן שאת התשואה יש למסות והיא אינה חלק ממנגנון דחיית המס.

הכוונה פה היא למסות רק בעת מימוש כלכלי אמיתי ולא להתייחס לכל פעולה כברת מיסוי. הדבר יוצר עומס הן על הלקוחות והן על רשויות המס ולרוב אינו פרקטי.

הפרסומים בבריטניה אינם מגיעים בחלל ריק, ועוקבים למעשה אחר פרסום ה-CARF. קיימים פרסומים דומים במדינות נוספות, כל מדינה עם הניואנסים שלה. כמו כן אנו מצפים לחוזר כחול לבן שיעסוק בסוגיות הללו בתקופה הקרובה.

לא נותר לנו אלא לקוות שרשות המסים תנקוט בהיגיון ולא תבחר למסות פעולות שכלכלית אינן מהוות מימוש אמיתי.

למשרדנו מומחיות בין היתר גם בתחום מיסוי הקריפטו, והנכם מוזמנים ליצור קשר להתייעצות במקרים המתאימים.

נכתב על ידי נדב ליבנה גולדברג