ביום 6.1.2021 התקבל פס"ד בעניין גיורא גוטמן (להלן – המערער) (41276+41327-01-19) אשר קבע כי יש לסווג מחדש עסקת מכירת נכס פרטי לחברה ע"י בעל השליטה היחידי בה (להלן – החברה), כך שלא הייתה בעצם מכירה, יתרות החובה נותרו בעינן וחויבו במס כדיבידנד.

רקע

המערער עו"ד בעל מניות יחיד בחברה, שהיא שותפה בשותפות עורכי דין מוכרת, שבשנת 2015 התמזגה לשותפות עו"ד מוכרת אחרת (שתיהן להלן – השותפות/הפירמה).

המערער שכיר בחברה והיה ביתרת חובה בחברה בשנות המס שבערעור 2013-2015. המערער נכדו של הצייר המפורסם נחום גוטמן ז"ל, מכר לאורך השנים מספר תמונות של גוטמן לחברה, ובכך כיסה את יתרת חובו.

לעמדת המערער מכירת התמונות אינה חייבת במס רווחי הון שכן הן מהוות "מטלטלין לשימוש אישי" הממועט מהגדרת "נכס" בסעיף 88 לפקודה.

פקיד השומה טען בטענה ראשית – ל"סיווג שונה" של העסקה מן המוצג (קרי, התמונות נותרו בשליטת גיורא ולא נמכרו לחברה), וכטענה חילופית – כי מדובר ב"סיווג מחדש" (קרי – חוסר טעם מסחרי יסודי, ולכן יש להתעלם מהעברת התמונות לחברה ולמסות את יתרות החובה כהכנסות מדיבידנד בידי המערער).

פסק הדין

ביהמ"ש קובע כי יש לבצע שינוי סיווג שכן לא הוכחה מכירת "ה"תמונות כלל, נסיבתית ועובדתית:

שינוי גרסתו ביחס לקבלת התמונות בירושה מסבו או במתנה מאביו,

לא ידע להצביע בזמן אמת על שמות/מספר התמונות שעברו,

טופס הפחת של החברה בעניין התמונות היה גמיש וניתן למילוי והחלפה (נרשם "ציור גוטמן").

"ככל שייקבע כי התמונות לא שימשו את המערער באופן אישי, יחול מס רווח הון על מכירת התמונות לחברה כאשר מס זה שקול מבחינה כלכלית לתשלום מס על דיבידנד בגין יתרות החובה שלו בחברה… ".

הערכת שווי התמונות שנמכרו הייתה חסרה, לא בהכרח מקצועית, ונסיבות נתינתה היו בספק.

בביקורות שנעשו בפירמה, לא נמצאו כל התמונות המדוברות, ונמצא ספק לעיתוי תלייתן במשרדי הפירמה של אלו שכן אותרו.

לא הייתה מחלוקת כי התמונות נתלו בחדרו הפרטי שבמשרדי הפירמה ובמבואה אליו, ולא בכל רחבי משרדי הפירמה שנטען כי את שמה הן היו צריכות לפאר ולהשביח.

ועוד ועוד כהנה..

למרות הקביעה כי נמצא "סיווג שונה" ולכן ביהמ"ש לא נדרש לכך, מחליט ביהמ"ש לדון גם בטענה החלופית – המלאכותיות, ולדעתנו לא לחינם:

משום החשיבות הקריטית בעניין מהות "עסקה מלאכותית", והעלאתה תדיר בידי רשות המיסים נתאר בפרוט רב (ובקיצור נמרץ) את עמדת רשות המיסים וטיעונה – תוך שביהמ"ש דוחה בהנמקות רבות קביעה זו, אך מאידך בקביעה הסופית הוא קובע כי אכן מדובר על עסקה מלאכותית, בהעדר "טעם מסחרי יסודי".

פקיד השומה טען כי מלאכותיות העסקה מתבטאת בכך "שסגירת יתרת משיכות הבעלים נעשתה על דרך של מכירת תמונות לחברה ללא אירוע מס, וזאת מבלי ששולם מס בגין יתרות החובה ומבלי ששולם מס בגין העברת התמונות לחברה…".

ביהמ"ש דוחה את עמדת פקיד השומה בחמש הנמקות:

• ניתן ומותר להעביר נכס פרטי לחברה בשליטה, והדבר מופיע אף בסעיף 104 לפקודה.

• בעל מניות יכול לפרוע חוב לחברה באמצעות מכר נכס לחברה, ואין לאלצו למכור הנכס ראשית לצד ג' דווקא.

• העובדה שבחר למכור לחברה מטלטלין לשימוש אישי שמכירתן פטורה ממס רווחי הון אינה מצביעה בהכרח על מלאכותיות כמופיע בהלכת חזון המצוטטת כאן: "עצם העובדה כי צדדים בחרו במבנה משפטי דל מיסים אינה מצביעה כי המבנה 'מלאכותי' או 'בדוי'".

• "האם לא ניתן לראות בהתחייבותו של בעל המניות לפרוע את חובו לחברה משום "טעם מסחרי יסודי" המצדיק את מכירת נכסו הפרטי לחברה לצורך פירעון החוב?"

• "יש קושי עם עמדת המשיב…שהרי מבחינת תוצאת המס, אין חולק, כי אם המערער היה מוכר לצד ג' תמונות, ששימשו אותו באופן אישי, ופורע את יתרת חובו בחברה באמצעות תמורת מכירת התמונות, הוא היה פטור גם ממס רווח הון…" .

ואולם בסיכום קובע ביהמ"ש כי בכל זאת ניתן לומר "כי עסקת העברת התמונות לחברה נגועה במלאכותיות, שכן לא עמד בבסיסה "טעם מסחרי יסודי".

(חשוב לדעתנו לציין כי ביהמ"ש עצמו מציין במפורש כי קביעה זו הינה רק לשלמות הדיון והנחת דעתו של המערער שכן הפסק נפל כבר בשל פגמים עובדתיים בעצם מכירת התמונות לחברה, כדלעייל). 

המעניין הוא שביהמ"ש לא נותן הנמקות משלו לקביעה דרמטית זו אלא מתוך שהוא דוחה את שתי ההנמקות שהעלה המערער, עולה הקביעה מאליה.

נציג כאן את ההנמקה הראשונה בלבד (באשר השנייה היא עניין נקודתי, ואינו רלוונטי לתמונה הכללית):

"האחד, כי התמונות מהוות מכשיר עסקי המשדר איכות ויוקרה…. הצגת הציורים על ידי החברה במשרדי הפירמה נועדה להגדיל את המוניטין של הפירמה ומשמשת כלי שיווקי… ובכך תורמת להגדלת עסקאותיה של הפירמה ולהשאת רווחיה".

טענתו זו של המערער נדחית על ידי בית המשפט בארבעה נימוקים:

 "ראשית – לא הוכח כי היה ברכישת התמונות על ידי החברה כדי להגדיל את היקף העסקאות והרווחים של הפירמה ולא הוכח כי היה בהצגת התמונות במשרד כדי להשפיע על המוניטין שלה"

אנו חייבים להעיר על המקום כי זוהי אמירה אומללה, שכן בהשלכה ישירה ממנה עוד עלול להישלל ניכוי הוצאות בגין רכישת תאורה משוכללת ויפה, יצירות אמנות, שטיחים, ריצוף מהודר   ועוד !!… – ומה לגבי שלילת ניכוי פחת בגינם !!! האם באמת נדרש להוכיח כי כל הללו הינם "הוצאה ביצור הכנסה"?

שנית, שלישית ורביעית – פשוט משום שנמצאו עובדות נוגדות: הפירמה לא רכשה כל חפצי אמנות אחרים, לא הפירמה "רכשה" את התמונות אלא החברה, וכן חלק מהתמונות היו מאוחסנות בכלל במחסן או אצל אבי המערער.

בשולי הדברים ביהמ"ש קובע גם כי ניתן היה לשלול את קיום המכירה באמצעות שימוש בהוראות סעיף 84 לפקודה – "הסבה הניתנת לביטול".

סיכום שלנו לפסק ולניתוח

לא מצינו כל בעיה בעצם סגירת יתרות חובה של בעל מניות לחברה, באמצעות מכר של נכס לרבות "מטלטלין המוחזקים לשימושו האישי" של בעל המניות לחברה ולרבות בפטור ממס, ולא נראה לנו כי הדבר בגדר עסקה מלאכותית, וכך נראה לנו שהיה עולה אף מקביעת ביהמ"ש אילולא הליקויים העובדתיים שנמצאו במקרה הספציפי.

אלא שמכירה צריכה להיות "מכירה"!! הכוללת: חוזה בין הצדדים, תיעוד לזיהוי הנכס, מסוימות מוחלטת, שווי מוכח, המצאות הממכר בידי החברה ולשימושה וללא קיום כל הכשלים שאותרו בנסיבות פסק זה.

נכתב על ידי יובל אבוחצירא וישי חיבה